<h1>סמ"ג עשין סימן רי"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שנינו בפרק עד כמה (בכורות כ"ו ב') עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור בבהמה דקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים יום ואם אמר הכהן בתוך הזמן הזה תנהו לי ואטפל בו לא יתן לו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ואם היה בעל מום ואמר תנהו לי שאוכלנו או תמים בשעת המקדש ואמר תנהו לי שאקריבנו מותר (יראים סי' קמ"ב). ותנן (שם) הבכור נאכל בתוך שנתו בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' א-להיך תאכלנו שנה בשנה וגומר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגומר בשעריך תאכלנו, ותניא בגמרא (כ"ח א') בכור בזמן הזה עד שלא נראה להראותו לחכם פירוש שלא נולד בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים פירוש שהרי אין יכול להקריבו (יראים שם). ורבינו שמשון כתב שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ואין זקוק להוליכו למקום אחר רחוק במקום שהחכם שם (תד"ה עד). ומשנראה להראותו לחכם נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש, לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת אבל מפני השבת אבידה לבעלים רשאי לקיימו שלשים יום ואמר רבי אלעזר בכור נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום (לשון יראים שם ע"ש) ואף על פי שמתאחר לאחר שנתו (ע"פ רמב"ם בכורות פ"א ה"ט ע"ש ובהי"א). ומאימתי מונה לו אמרינן בפ"ק דר"ה (ו' ב') אם תם הוא מונה לו מיום השמיני שהוא ראוי להקרבה ואם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בוודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום השמיני (ע"פ רמב"ם שם ה"ח ע"ש).
